חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ו · פרק ח
א ארבעים מהם יש להם לשון כו' וארבעים מהם אין להם לשון כו'. לגי' זו מפרש כן על השמונים פילגשים ומשמע דהששים שקרויים מלכות יש להם כתב ולשון. וקשה מה שמסיים יכול אף ישראל כו' ת"ל כו' ככתבם וכלשונם דאין רבותא בישראל יותר מן הששים גם אין דומה לדר' לוי שמפרש על כל הק"מ שהן ביחוסן אין דומין לישראל. וצריך לגרוס לפי הגי' דהכא גם בדרבי חייא כאן שבעים מהם יש להם לשון כו' ושבעים מהם אין להם לשון כו' ובמ"ר פ"ט (ר"ל ע"ב) הגי' בדר' לוי ששים מהם מכירין אביהם ואין מכירין אבותיהם ונקראו מלכות (ומפני שבאומות הלך אחר הזכר לכן חשיבי מלכות אותן שמכירין אבותיהם אע"פ שאינם מכירים אמותיהם). ושמונים מכירים אמותיהם ואין מכירים אביהם ונקראים פלגשים שהפלגשים חשובות וגי' זו מוכרחת שם שא"א להגיה שם כדהכא שבעים ושבעים דהא תלי להו במלכות ופלגשים וגי' זו נראית הנכונה דשם בבמ"ר מקשה ששים ושמונים הרי ק"מ ולא מצאנו אלא ע' ואת אומר ק"מ אלא כו' וגם כאן שמתחיל המאמר וששים ושמונים הרי ק"מ נראה שלכך נתכוונו להקשות כמו בבמ"ר שם (ועי' ספרי פ' האזינו סוף פסקא שי"א). נראה גם בדר' חייא גרסי' כן ששים מהם יש להם לשון וא"ל כו' ושמונים מהם אין להם לשון כו' (ופי' כתב ולשון עצמיי מיוחד להם מימי קדם. אלא יש להם רק כתב או לשון עצמיי ושאלו אח"כ להם כתב או לשון מאחרים. ועי' באסתר רבה ספ"ד ובפ"ק דעבודת כוכבים י' ע"א):