חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ג · פרק ד
שמשם נתחייבו ישראל בהוריי'. מבואר לעיל פ"ב ע"פ כתפוח ע"ש:
הדא חיותא כו'. באדר"ן פל"ד מפרש זה בחזיר של יער מזיק ושל יאור אינו מזיק. ועיין זוהר בא (ל"ה) דאיתא כן בנחש:
אין לך כו' קשה כו' מן הצפון. בגיטין (ל"א) אמרינן רוח דרומית קשה מכולם ע"ש:
עשר לשונות נקראת נבואה. אדר"ן פל"ד וב"ר פמ"ד:
עלי עילם כבר נתעלה צרתה של עילם כצ"ל:
ארשב"ג הראשונים ריח כו'. איכה רבה פ"ה ע"פ בנפשנו:
העומר שלכם בכמה קרב. מפני שהיה ליל העומר התחיל להתגאה ולהתלוצץ בדבר:
תעה לבבי זה ב"ד. שסנהדרין נקראו לבם של ישראל. וכמש"ל שנתקבצו אצל ישעיה כו':
פיילי נהניתה אתה. עמ"כ. ונכון לפרש פיילי על כלי בהמ"ק ששתה בהן (אלא שלשון פיילי נמצא רק בכלי חרס) ולפי נוטריקון שדורש תיבת פלצות קרוב יותר להגי' פיילי צחות אתא ר"ל בשביל שצחית ושתית לצמא בפיילי כלי בהמ"ק לגין אתא באה לך בעתותא זו:
על ידי שנאפלו דבר לצות כצ"ל. ופי' ע"י שנשתהו ונתאחרו ישראל בגלות לחשבונו של בלשצר התחיל לדבר לצות ששוב אין נגאלין ולשתות בכלי בהמ"ק ולהתלוצץ מהעומר כמש"ל. וכמ"ש במגלה (י"א):
צפה הצפית אקימו מנרתא. ב"ר ס"פ ס"ג:
משחו מגן קבלו מלכותא הוי א"ל כורש כו'. דרש משחו מגן העמידו מלך שהוא מגן וצנה לעמו. ומדכתיב קומו השרים דרש ליה על כורש ודריוש שהן היו השרים והיו מדיינין זע"ז מי יקבל המלכות תחלה. וז"ש (דניאל ו') ודריוש מדאה קבל מלכותא. שבתחלה לא רצה לקבלה ואח"כ נתרצה וקבלה. ועי' בילקוט אסתר רמז תתרמ"ט ותתר"ן:
הה"ד כי לא ממוצא כו'. היינו דכתיב לקמיה אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק. שזהו בלשאצר דכתיב ביה ועל מרי שמיא התרוממת וכמש"ל משמיע חרופין וגידופין כו' וז"ש עתק. ומדכתיב לא ממוצא לא ממערב דרש שאמר לחיילותיו כל מלכות שמרדה בי נבא עליה ואמר הקב"ה לא ממוצא כו' כי אלהים שופט פורענות ההוא גברא. זה ישפיל וזה ירים ביה בליליא קטל בלשאצר ודריוש מדאה קיבל מלכותא:
נתוותרו בני מעיו. פי' נתרפו והיו משולשל. ובא לו זה מן הבעתה וחלחלה וכמ"ש במגלה ותתחלחל שהוצרכה לנקבי'. ועיין באסתר רבה רפ"ג ובהגהותי שם בס"ד:
מי נפק לא ארגשון כצ"ל. ופי' בשעה שיצא:
נטלו פרחה של מנורה. אפשר דרש צפה הצפית קומו השרים כמש"ל הצפית מנרתא וצפה הצפית היינו פרחה וכתרה של מנורה כמ"ש (ד"ה ב' ג') הצפת אשר על ראשו. וקומו השרים היינו דריוש כורש כדלעיל:
ולא פליגי כו' עבד מפרפר כל ההוא ליליא כצ"ל (או לגי' הספר יומא צ"ל עד ההוא יומא). ופי' דלא פליגי שלדברי שניהם יצתה נשמתו בסוף הלילה בע"ה. ולא קיבל דריוש מלכותו עד שהאיר ע"ה והלילה היה נחשב לבלשצר שלא מת עד סופה. אלא דלמ"ד שנהרג כעת מחליית שינתא היה מפרפר בעוד נשמתו בו עד ע"ה (וזהו לשון מפרפר וכמ"ש ריש מס' שמחות במכת בכורות אע"פ שהכה אותם במכת מות בחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבקר) ולמ"ד כבין זאב לכלב היה מדומדם כל אותו הלילה פי' מבולבל מן הפחד והשכרות (וכההיא דירושלמי פ"ק דתרומות אפי' מדומדום שפירושו משכרות):
כבין כוס לכוס נכנסה מלכות כו'. נ"ל משום דכתיב (ירמיה נ"א) כוס זהב בבל ביד ה' וגו'. וכן שם (כ"ה) קוראה כ"פ כוס. וכאן כתיב כוס ביד ה' להשקות לבבל דהיינו מלכות פרס. לכן דרש כבין כוס לכוס (ועיקר הלשון אפשר יצא מהא ששנינו במעשה בראשית (בחגיגה ט"ו) כתרי כסי דסחיפי אהדדי):
פני פליא כו'. במ"ע ערך כאמי הביא הגי' פרני פליא קתיס כאמי מחי. ופירשו זונה זקנה שבי לארץ וזני. והוא מכוון לדרשא דהכא רדי ושבי על עפר. ומשום דקרי לה בתולה מפרש לה את סבור בעצמך כו' אבל זקנה את. וכמ"ש (יחזקאל כ"ג) ואומר לבלה נאופים ודרשוהו בויק"ר פל"ג פליא פורני שפירשוהו זונה בלה מזקנה. ועיין בערוך ע' פלא:
נכיתה שנכת מסנחריב. עמ"כ. והוא מלשון נשך ותרבית שנשכו ממלכות בבל בימי סנחריב (או הוא מלשון ניכוי ופחת) ואף שחליו של חזקיה קודם מפלתו של סנחריב היה כדאיתא בסדר עולם פכ"ג שהביאוהו המפרשים ז"ל. י"ל שעד שהגיעו שלוחי מרודך מבבל ארץ רחוקה כבר נפל סנחריב:
זיין בולע זיין. היינו פרזלא דבלע פרזלא דסנהדרין (צ"ו). ובחנם דחק המ"כ. ופי' נכתה לפ"ז לשון נשיכה שנושך ובולע או לשון הכאה שמכה ומשבר:
בתי השן נמשכין כשעוה. בתי השן כתיבי (מלכים א' כ"ג ועמוס ג') ולשון נמשכין כשעוה אין מיושב כ"כ. ואפשר גרסי' נמשחין בשעוה שהיו נמשחין בשעוה בין הסדקין או ע"פ כלן שלא ינשב הרוח בהן. ולגי' הספר י"ל שהיו מרככין השן ע"י האור ואז היה נמשך כשעוה (וע' רש"י ר"ה (כ"ז) ד"ה שקצר כו') ואפשר הגי' הנכונה בתי הזהב נמשכין כשעוה וכדלקמן פ"ט זהב שחוט שנמשך כשעוה (וכשעוה דקאמר הכא נראה דמלשון נכאת דרש ליה כדמתרגמינן נכאת ולוט שעף):
דבש בריא כאבן. אפשר יליף האי נכאת מדכתיב מעט דבש נכאות וגו' דנכאת לשון דבש שנתקשה כאבן וצריך להכותו ולשברו כשבאין לאכלו:
בזה אנו עושין מלחמה. מ"ש המ"כ בשם פר"א. הוא שם בפ' נ"ב ועמש"ש בביאורי בס"ד:
המלך שנתון לפנים מז' קנקלין. עמ"כ. וכן היה דרכן שהמלך יושב לפנים בז' קנקלין. וכאן בבבל נגזר עליה גלי צמתך. נגד מ"ש (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה שדרשוהו גלי דכסיא:
ואפי' דניאל בעי לה רחמי כו' למה גואלנו ה' צבאות שמו. מרישי' דקרא נקם אקח ולא אפגע אדם דרש שלא אקבל פגיעת ותפלת שום אדם (והיינו אפי' יתפלל דניאל שתפלתו נשמעת כד"א (דניאל נשמעו דבריך. והוא נתן עצה לנ"נ חטייך בצדקה פרוק) וכתיב בסיפיה גואלנו ה' צבאות שמו. כלומר בשמו נשבע שיגאלם ושוב לא יחזור בו (וכמ"ש (ישעיה יד) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר):