חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ב · פרק ב
רוח צפון יוצא כו'. כלפי דרום והרוח עוקצה רוח דרום יוצא ומטה אותה כלפי צפון והרוח עוקצה וכן כל ד' רוחוח אעפ"כ לבה כו' כצ"ל. ובילקוט הגי' ד' רוחות מנשבות והחוחין מעקצין (כצ"ל שם ונדפס בטעות מקצצין כו'):
ארנוניות ובורסגניות. בילקוט הגי' וגולגליות וכן נכון. ולגירסת הספר אולי פירשו מענין בורגנין שבדרכים. והיינו מס שהיו מעלין לצורך תקוני הבורגנין (ובמכילתא יתרו ר"פ בחדש השלישי איתא לתקן הברגמין והבורגסין שבדרכים):
אינה בטלה לעולם אלא ע"ג ריחה. כמ"ש בזוהר שמות (ך') שאפי' מוצקין (נראה צ"ל צומקין. וכ"ה שם להלן סוף הענין אינו נצמק לחזור כו') אותה באור והוא מתהפך ללבן לעולם ריחו לא זז ממנו: