חידושי הרד״ל על רות רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ז · פסקה ט
יב ע"מ שלא אזקק לה. בילקוט מסיים שלא יתגרה בה א' מהנערים. ר"ל ותועיל לדעתך רק בזה שלא תלך אחר הבחורים כיון שהכנסת לביתך. ועמ"כ. דמואדעה בה"א דרש. אך תמוה שא"כ מה מסיים ע"ז כיון ששמע הגואל כן אמר וודאי דהא אזלת שהרי הוא השיב ע"ז אנכי אגאל. (ודוחק לומר שלא הבין כוונת בועז שלכן כתיב ואדע בלא ה"א שהגואל חשב שבועז לשון ידיעה פשוטה אומר ולא דקדק הה"א מוצאת בדברי בועז) גם קשה מה ששמו בדברי הגואל ודאי דהא אזלת רות שהוא כמצטער ע"ז והרי הכתובים מפורשים שלא רצה כלל בגאולת רות ע"כ הנכון דט"ס וחילופי דבריו יש כאן וכצ"ל לב"ד אמר ויאמר אנכי אגאל כיון ששמע כן (ר"ל בועז) אמר דהא ודאי אזלת רות (וכמצטער אמרו בועז) ויאמר בועז ביום כו' אלם היה מד"ת להקים שם המת על נחלתו שלא תאמר יש לי אשה כו' ע"מ שלא אזקק לה לכן פי' לו בועז להקים שם המת על נחלתו כד"א והיה הבן אשר תלד יקום על שם אחיו. כיון ששמע הגואל כן אמר הראשונים לא מתו כו':