חידושי הרד״ל על רות רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ב · פסקה טו
לג הטובות והמתנות שעתיד כו' ליתן לשלמה כצ"ל. וכדכתיב שם בשלמה כ"פ נתתי:
לד לבית אישה כו'. ולעיל כתיב בית אמה לכן דרש מכאן שאין מנוחה של קורת רוח לאשה אלא בית בעלה:
לה אשת אחיו שלא היה בעולמו. דין ייבום גמור אין כאן בל"ז שאין יבום אלא באחין מהאב. אבל אחיו מאמו אסור לייבם. דאשת אחיו מאמו ערוה שלא במקום מצוה אלא שבאמת לא היה שייך כאן ייבום כלל שלא היו קדושין תופסין בהם שלא גיירום כדלעיל פסקא ד' רק אמרה נעמי אם אתם רוצים לעשות מלתא יתירתא לגמול חסד עם המתים וכענין יהודה ותמר ובועז לרות וכמ"ש הרמב"ן בפי' התורה לסדר וישב. מ"מ באשת אחיו שלא היה בעולמו שלא כתבה בהן תורה ייבום משום דרכיה דרכי נועם כמ"ש התוס' ריש פ"ב דיבמות ע"ש. א"כ גם אתם אין ראוי לכם להתעגן ולהמתין עליהם: