חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה יב · פרק יא
א כך לא נפל דבר אחד וגו'. מקרא הוא (יהושע כ"א):
ב כל ימיו של ר"א כו' לנהוג כמותו כצ"ל והיא ברייתא בנדה ו' ע"ב. ונראה משום שדרשו תחלה כל שפשטו בו חכמים יד (דהיינו נידוי) אף שחזר רישומו ניכר. לכן סמכו ענין לו הא דר"א להוציאו מכלל זה. שאע"פ שברכוהו. בכ"ז כשמת ואמרו הותרו הנדר. לא נשאר בו רושם ח"ו. ואדרבה חזרו לנהוג הלכה כמותו יותר מבחייו (וזה מכוין למ"ש בס"ד בהקדמתי לביאור פדר"א בס"ד שהברכה לא היתה רק להרחיקו מבהמ"ד שלא ירבו מחלוקת) וידרש ע"ז ג"כ כמשמרות נטועים שיש להם שורש כמו נטע שאף שנעקר חוזר ומצמיח. כן ר"א כשמת צמחו דבריו לנהוג כמוהו להלכה:
ג אימתי כו' שומעין אותן באסופות. שאין דברי תורה נקנין אלא בחבורה: