חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה יא · פרק ט
א כשאמר כי על כל אלה. משום שמקום לטעות ולפרש האי ודע כי על כל אלה יביאך שאף אם תקיים מצות ומע"ט ולא תשמח בימי בחורותיך על כל אנה מ"מ יביאך במשפט. וא"כ יאמר שמעתה טוב יותר לשמוח בילדותו בכדי ליהנות עכ"פ בעוה"ז. לכן ביארו שעל כל אלה פירושו על המעשים האלה השמחה והטבת הלב בילדותו שמהראוי להמנע מהן:
ב שלא תרבה ביציאה ותיגע. ובנמשל שאולי יתחייב בעונשין קשין ח"ו שתיגע ולא תשיב למקומך כגון כריתת הנפש ואין לו חלק לעולה הבא:
ג דהוית גנב. כך ודע כי על כל אנה כו' שמגלגלין עליו עונות ראשונים שלא נחשבו לו תחלה. וגם מחשבותיו שעשו פירות אח"כ מצטרפין למעשה כמ"ש ספ"ק דקדושין:
ד למזונותי את מסתכל כו' ונכסין ליה. ולכן נותנים לי מזונות טובים. וכן בנמשל לכן נתנה לו הרשות ליהנות בעוה"ז:
ה כיון דאסתנפנוי פריטוי כו' לפתחא כך ודע כו' כיון שנתמלא סאתו בעונות וי"ל כיון שנשלם פעולתו בעולם מה שהיו ברצון העליון שיושלם ע"י בימיו הקצובים לו:
ו בתורתך שלמדת בילדותך תושב"כ:
ז זה התלמוד. שתלוי בהבנת הלב דרכי הלב. ובמראה עינים גמרא שקבל מרבו וכד"א עיניך רואות את מוריך:
ח אלו מצות ומע"ט. שהלומד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו:
ט שלמדת בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך ואם נבחרת בזקנותך אל תפלג כו':
י עליו ישנם לך שכר מצות ומע"ט. דלענין להזהירו על קיום המצות לא מסתבר כ"כ בזקן שנתמנה על הצבור אלא לענין עסק התורה עצמה. שלא יפליג עצמו מד"ת וקבלת רבו. ועל ידי כן יזכה שיביאו ה' במשפט לשלם לו שכרו משלם (ועי' זוהר תרומה (קמ"ה) דרשא דהאי קרא):