אור ברסלב

חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא

פרשה ח

פרשה ז

פרק א

א שפרש תורה למשה. עי' מ"כ שכ"ה הגי' בפ' חוקת. ועי' אב"ע שכתב מלת פשר הוא היפוך מן פרש:

ב חתם תכנית מלא חכמה ומי יודע כו' כצ"ל:

ג שינה עוז פניו וטרדו מג"ע. כמ"ש משנה פניו ותשלחהו. ועי' ב"ר ר"פ ט"ו:

ד ניתן עליהם מזיו שכינה. בפסיקתא דפרשת פרה מביא ע"ז מקרא (דיחזקאל ט"ז) ויצא לך שם בגוים ביפיך כליל הוא בהדרך אשר שמתי עליך:

ה נעשו שנואים להקב"ה כצ"ל:

ו ר"ח הוי יתיב מתני כו'. פסיקתא שם וירושלמי נזיר פ"ה ה"א (ע"ש שיש שם ט"ס):

פרק ב

א ועל דברת לא יהיה כו'. ר"ל מ"ש בדבור זה עצמו של אנכי לא יהיה לך (שנאמר עמו בדבור אחד כמ"ש בירושלמי פ"ג דנדרים) ע"ז שבועות כו'. ועי' בריש פסיקתא שניה דעשרת הדברות (שהיא מתחלת אני פי מלך שמור):

פרק ד

א מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה א"ר בון כתיב כצ"ל:

פרק ה

א שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ. דרש שומר מצוה כד"א ושמרתם את המצות ודרשו במכילתא את המצות שלא יחמוצו ואותו פרק זמן ביעור חמץ היה. ובילקוט מסיים ולא היתה יודעת ברעתו של המן אבל ומרדכי ידע:

פרק ו

א ברם תמן דינא. ז"ש ומשפט כי רעת כו':

פרק ח

א קרוב לנ"ב פעמים כתיב והמלך כו'. אג"ב פל"ד אדר"ע בסופו:

פרק י

א ואם בצדקיה בן כנענה. ס"ל שזהו שנגע בקבר אלישע וכן פירש"י (בחולין ז'). אבל בפדר"א פל"ד אמרו שהיה שלום בן תקוה עמש"ש בס"ד בביאורו:

ב א"ר לוי כל ימי רשע כו'. תנחומא יתרו סי' א':

ג ע"י שהלכו כו' בתי כנסיות. כמ"ש בשבת (ל"א) שהיה עובר אחורי בהכנ"ס ושמע כו' (ובברכות י"ז) אמרו דחזי יקרא דאורייתא כו':

ד בועז לרות. נכון להגיה נעמי שע"י נעמי היא באה. ואפשר בועז על התורה לבא בקהל הוא דנקט ליה:

ה שאין הבריות באין כו'. אפשר דרש מ"ש וישתכחו בעיר אשר כן עשו. שאין אחרים למדין ממעשיהם וכאלו נשתכחו ממעשיהם ולכן ג"ז הבל:

פרק יא

א הא דומיא עללין דומיא נפקין ול"ל מפיקין כצ"ל. פי' הרי דומים הנכנסין (לרשות הקב"ה לעבדו) להיוצאין (ממנו מעבודתו) ואין להם נפקא מינה בין זה לזה. ועי' מ"כ ולגירסתו י"ל ל"ל מפיקין אין להם מי שיוציאם מן שלותם ורום גאותם:

פרק יג

א אשריהן כו' ואוי כו'. דרש ויש לשון וי יש ואשרי דרש לשון אשרי וכ"ה בהוריות. ועי' זוהר (בראשית נ"ו):

פרק טז

א שינה בעיניו אינו רואה. אינו רואה יום המיתה ואינו עושה תשובה שני דברים כו' כצ"ל. ודרש שינה על המיתה (כד"א דניאל י"ב) ורבים מישיני אדמת עפר ובלשון ירושלמי רגיל לקרוא מיתה בשם דמך שפירושו שינה ואינו רואה מיתה הקרובה לשוב ממעשיו (וידרוש לפ"ז כי גם ביום ובלילה על ימי הבחרות המאירין כיום. וימי הזקנה ימי החשך והלילה שגם שיבה נזרקה בו והוא לא ידע להתבונן):

פרק יז

א הרבה שאלו כו' מ"ט בשל אשר יעמול כצ"ל:

ב רוזנים לאין שופטים כתוהו עשה זה משה כצ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על קהלת רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה