חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ב · פרק ב
א חייכם שאמחה כו'. אפשר דרש לשמחה לשאמחה:
ב הכישו נחש ז"ש חתן צריך שימור. ולכן אף כשהלך לדבר מצוה בשליחות אביו לא עמדה לו מצותו דהו"ל כשכיח הזיקא:
ג המתין כו' יגמרו לברך. לא גמרו לברך בהמ"ז קאמר. אלא גמרו על סעודתן קאי ובאו לברך. ובויק"ר ליתא לתיבת לברך. וכן נראה בוודאי לא היה מניח להם לומר שהשמחה במעונו ג"כ: