חידושי הרד״ל על קהלת רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פרק ז
א היכן הן נעשים נוזלים פי' מתוקים שכ"מ שנאמר נוזלים הוא מים מתוקים כמ"ש באדר"נ ס"פ ל"ג:
ב תאמר כו' חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת אליו לעולם ת"ל כו'. אפשר אין הכוונה שמד"א שכיון שמוציאה מלבו שוב אינה חוזרת אליו שיבין אותה עוד דמהי תיתי. אלא ר"ל שכיון שנתן לבו להשכיל בה והבינה (וזהו לשון מוציאה מלבו אל פועל ההבנה. ולא מוציאה לאחרים קאמר דבזה מיירי להלן) שוב אינה חוזרת אליו עוד למצוא בה עוד הבנת טעמים חדשים וא"כ אין צורך לחזור ולעיין בה לעולם עוד (וכענין מגמר בעתיקתא קשה כו') לז"א שאל מקום כו' שם הם שבים ללכת פי' על דעת לחזור וללכת להלן שכל זמן שימשמש ויעיין בה עוד ימצא בה טעם חדש להוציא מלבו וכן יתפרש אידך דלהלן תאמר משעה שמוציא תלמודו לאחר שוב אינו חוזר כו'. דסד"א כיון שכבר הוציאה מלבו גם לאחר וכבר קיים ללמד לאחרים ג"כ כבר הגיע והבין מה שהיה אפשר להבין בה כמ"ש מתלמידי יותר מכולם. ואם כן אין חוזרת אליו עוד למצוא בה עוד טעם כשיעיין בלבו בה. ולז"א והיו הדברים על לבבך ושננתם כו' ודברת בם הרי שאחר השינון והלימוד לבניו מ"מ חזר וכתב ודברת בם כו' לומר שבכל זה ישים אל לבו לדבר בם תמיד וימצא בהם טעם:
ג וישראל ממנינן אינן חסרים לעולם. אפשר הוא כנוי דרך כבוד שלא רצה לסיים עליהם לשין והים איננו מלא שאינן מתמלאין לעולם שהיה משמע פשטיות הלשון שהן נראים כחסרים לעולם לז"א בלשון אינן חסרים לעולם לבאר הכוונה לדרוש בלשון איננו מלא שאינו צריך למלאות מהם כי בל"ז מי מנה עפר כו' ואין בהם חסרון:
ד תאמר שכל מי כו' בעוה"ז כו' בעוה"ב. אפשר ר"ל שלא תאמר ותטעה לסיים דרשת הפסוק דאל מקום כו' שם הם שבים ללכת לענין עוה"ב (וכמו בשארי דרשות שעל פסוק זה כאן) לענין שהם שבים שנית ללכת שמה אל הים אז לע"ל אם לא הלכו בעוה"ז לזא"ש זה אינו כי אין מקבלים לע"ל אלא סיים בה לענין שגם בעוה"ב אותן שנפלו עליו בעוה"ז עליך יפול לעוה"ב ואין מרחיקין אותו אז אף שמעלת ישראל אז תהיה גדולה מאד אל יאמר כו' הבדל יבדילני כי'. ור"י מוסיף ולא עוד אלא כו' משם הוא נוטל חלקו וז"ש אל מקום כו' שם הם שבים ללכת לשם בעוה"ב לקבל חלקם:
ה אפס מאותי הפסיק. כאומר אפס ואין עוד מלהתקבל להיות אתי: מאתי מאן גבי דדרש מאתי כמו מי אתי ועי' (יבמות נ"ד) ובפרש"י שם:
ו נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר ד"א כל הנחלים כצ"ל:
ז וד"א ריוח כו'. ב"ר פ"ה:
ח משם הוא מתפזר לימות המשיח כמ"ש בב"ר ס"פ ע"ח כל הדורנות כו':
ט ר"י בר' יוסי כו' דכתיב והיה סחרה כו'. פסחים (קי"ח ע"ב):
י בעצמיכם כלום א"נ מהו דין דכתיב כו' ולמחר אולסטיקון יומא דין סומוסריקון מחר אולסריקון א"ר ירמיה בן אלעזר כו' מחדש לבושיהון כצ"ל. והוא תשלום דברי רבי לר"י בר יוסי. ועל לאכול לשבעה דרש יומא דין ארסקינון למחר אולסטיקון (ופי' ארסקינון מאכל מלכים ושרים ואולסטיקון הוא מתוק מאד כמו יין אליסטין ועי' ערוך). ועל למכסה עתיק דרש יומא דין סמיסריקון ולמחר אלוסריקון ומביא על זה דריב"ח דמחדש פניהם וכו' ולבושיהון: