חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא
פרק לז
פסקה א
א ושקעה ספינתו בים. אפשר רמיזא כמ"ש יונה בסוף תפלתו אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'. לומר שבזכות שמשלם נדריו יושיעו ה' מן הים. ומכלל הן נשמע כו' וע' פר"א פ"י:
ב סוף שבא לידי עבודת כוכבים וגו' וש"ד כו'. ועב"ר פ"ע ובהגהותי שם בס"ד:
ג א"ר אמי אין מיתה כו'. שבת (נה):
פסקה ב
ד דאנן זבנין חד כילה לחדא יתומא כצ"ל (ובערוך ע' קלב א' גרס קלב ופירשו כתונת הר"מ ברלין):
ה ותנינן תמן מיד התינוקות כו'. (סוכה מ"ה) ומלשון המדרש כאן דקאמר דמינוקייא מקלקלי ומביא ע"ז הא דתינוקות שומטין כו' משמע כפי' התוס' שם ד"ה מיד כו' ע"ש:
ו מיני גוזין בחד נהרא כצ"ל:
פסקה ג
ז א"ל הכרת גמליאל מימיך כצ"ל:
סוף הספר