אור ברסלב

חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא

פרק ל · פסקה טו

פסקה יב

לג ג' המה פסח מצה ומרור. בתנחומא ל"ג ליה. ולדבריו דרש ג' וד' היינו ועוד א' שעמו הן ד' שזהו ג' מינין שבלולב הנאגדין עם הד' האתרוג שאינו נאגד עמהם:

לד אלא לולב לבה של תמרה. מכאן סמך למה שכתב ריא"ז בש"ג רפ"ג דסוכה שלולב הוא מענפים הפנימים שבתוך לבו של דקל ולא מן החיצונים שנקראים חריות (אף שמלשון הש"ס שם משמע שחריות נקראין הלולבין עצמן כשמתקשין):

לה שהוא הדס הרי הוא אומר כו' עלי זית וגו' ועלי עץ עבות כצ"ל. ור"ל דא"כ משמע מזה לכאורה שעץ עבות אינו הדס (ועיין סוכה י"א. דמפרשים עלי הדס שוטה לסוכה):

לו והן נראין קטנים כו' וגדולים כו'. דרש ג"כ אידך קרא דארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים על ד' מינין וכדמפרש וע' בתנחומא:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על ויקרא רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה