חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא
פרק כז · פסקה ו
טו ענה בי לקבל שכר במצות שהן עניות עדות ואיפשר רומז על ק"ש כדסיים לא אמרתי שתהיו קורין ק"ש כו' והיא עדות כמ"ש (בברכות י"ד) כאילו מעיד עדות כו':
טז ואמרו כלום אלו יכולין להתוכח כו'. כ"ה הלשון לקמן וכצ"ל ועיין במ"ר רפ"י ושה"ר פ"ה פי"ג:
יז דרכת עד דחסל. עמ"כ ולגי' שלנו נראה דצ"ל תרח"ת שפירושו לשון המתנה:
יח למלך ששלח שלוחים כו' ג' שלוחים משה כו' ור"ל ז"ש (במיכה שם אחר קרא דמה הלאתיך) ואשלח את משה ואת אהרן ואת מרים:
יט לא הטרחתי כו' קורין ק"ש לא עומדין אע"פ שהוא כמו עדות כמש"ל ועדות צריכה עמידה וגם משום כבוד קבלת מ"ש היה ראוי לעמוד אבל לא הטרחתי דקיי"ל כל אדם קורא כדרכו:
כ ולא פורעין ראשיכם. עיין ב"י א"ח סי' ס"א ובהגר"א ס"ח סק"ו:
כא עשרה מיני בהמות כו'. במ"ר פ"כ ופכ"א ופסיקתא דאת קרבני: