חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא
פרק יד · פסקה ב
א הלשון הזה משמש ב' לשונות. ע' יד"מ. ועיקר נראה דעל לפועלי אתן צדק קאי שמשמש לשון שירה על שבחן של צדיקים (האמור בפרשה שם לא יגרע מצדיק כו' וכל המענה) ולשון דבר על מפלתן של רשעים (האמור שם לא יחיה רשע כו') שאין אומרים שירה על מפלתן של רשעים (כדאי' בסנהדרין לט). ובמכילתא בשלח שלכן לא נאמר כי טוב בצאת לפני החלוץ ביהושפט) אלא לשון דבר כמו צדוק הדין:
ב נאמר על הרחוקים שנתקרבו בילקוט איוב הגי' נאמר על הרחוקים. ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו איפשר ללשון ראשון הוא על הרשעים שרחוקים מה'. וללשון שני רחוקים שנתקרבו הן צדיקים ובעלי תשובה עספ"ה דברכות:
ג אם אליהו אמרו מאליו כו' מפני שהוא תחלת מענה יש לומר שעדיין אינו מדברי רוה"ק אלא התחלת דבר כנטילת רשות לדבר:
ד ומאיר לו שם נר. מסיים בס"פ המפלת וצופה מסוף העולם ועד סופו. ויש לפרש דהיינו אשא דעי למרחוק שבנר שכלו צופה בכל העולם וע"ז יתן צדק לפועלו:
ה חבוש בבית האסורים כו' כך הולד כו'. וז"ש מ"ש במענה שם על יוצא מבית האסורים ואם אסורים בזקים כו':