חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא
פרק י · פסקה ד
ו אנטנינוס כו' מביא זה ג"כ לדרוש הצל לקוחים ומטים למות ע"י תפלתם:
ז ר"ש בן חלפתא היה שמצאנו בו עוד פעם שביטל גזירת המיתה מהילד הנימל במעשה שבקה"ר פ"ג פ"ז:
ח ומרך קאים על רגלו עמ"כ ונכון לפרש שאנטינוס היה עומד שם לראות הפלא בעצמו ואמר זה כלפי הקיסר:
ט מיד נזדעזע. אולי יש לפרש שהזיע (שהוא ענין אחד עם זעזוע) וחלצתו חמה וקצת כעין מעשה זו ע' עבודת כוכבים:
י תבא לקיחה של כאן היינו קח את אהרן דהכא ובתנחומא משמע דהיינו קח את המחתה וגו' והולך אל העדה וכפר עליהם דפ' קרח ובזכות זה שכפר שם על העדה נתכפר למה שהביא כאן חטאה ונגף על העם: