אור ברסלב

חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא

פרק טז · פסקה ד

פסקה ג

יז ולרשע כו' לספר חוקי מפרש ואזיל שם פיך שלחת ברעה כו' תשב באחיך תדבר כו' הרי מספר לה"ר שלוקה בצרעת וכתיב ביה על שפם יעטה שאסור בד"ת כמש"ל אי"ה:

יח בן עזאי היה כו' שה"ר פ"א. ומה שמביאו כאן. אפשר לומר שאע"פ שכ"כ חביב להקב"ה העסק בד"ת שיורד האש ומלהט כבסיני. מ"מ ברשע אין הקב"ה חפץ בקלוסו ובתורתו (ואיפשר גרסי' הא דבן עזאי בתר דר' לוי דמצינו בתנ"ך כו' וע"ז מייתי דבן עזאי שהיה חורז מן התורה לנביאים ולכתובים):

יט מה"ת ועל שפם יעטה ודרשו (במ"ק טו.) שיהיו שפתותיו מדובקות. ושם מסקינן שמותר בד"ת (רק איפשר אינו שונה לרבים) וכאן משמע שאסור (ועי' בפתיחתא דאיכה דהצרוע סי' כ' דדרש על שפם יעטה שלא היה אחד מהם יכול להוציא ד"ת מפיו):

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על ויקרא רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה