חידושי הרד״ל על ויקרא רבה· רבי דוד לוריא
פרק ה · פסקה ג
ג הוי השאננים כו'. כל המאמר בבמד"ר פ"י (רל"ז ד'):
ד גת פלשתים אלין תלוליא דפלסטינייא בא לדרוש מה ששינה לסמוך כאן מלת פלשתים לגת (כמו שהרגיש רד"ק) לומר שאין זו עיר גת אלא הוא תלוליא תלי עפר שבגבול פלשתים שיורדים מעליהם לעמק פלשתים:
ה כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק כשהיו כו' כצ"ל:
ו זרבובית הראב"ד בבעל הנפש שער המים והביא הרא"ש בהל' מקוואות סי' למ"ד שהוא קנישקנין שבשבת: (ס"ב):
ז מפתה את הגוף לזנות. דורש שם מפתגותא מפתה גיוותא (כלומר הגוף וסתם פתוי הוא לזנות או דורש גיותא כמו גיפתא בחילוף פ"א רפה לוא"ו ופירושו שונה בלשון ארמי:
ח וסר מרזה סרוחים כו' כצ"ל:
ט אלא זו בלבד פי' זו שהיתה ידועה בימיהם שנשארה ונראה שהיא דיוסמת שבשבת (דף קמ"ט) ע"ש:
י יחד זה עוזיהו המלך כמו אחד העם מיוחד שבעם (גם אדם יחד דרש על המלך שהוא אדם יחידי וכולל בנפשו כל עמו יחדיו התלוים בו):