חידושי הרד״ל על דברים רבה· רבי דוד לוריא
פרק ט · פסקה א
א ולמה כו' כיון שרואה כו' דעתו מובלגת. עיין בפרש"י והרמב"ם בפי' המשניות רפ"ג דברכות שפירשו הטעם משום דטריד טרדא דמצוה וכן אמרינן לענין קדשים באונן דמטריד. אבל לשון דעתו מובלגת (כמו מופלגת בפ"א רפה) דכאן משמעו ענין היסח דעת כלומר ואין יכול לכוין יפה אלא שאין זה מספיק כ"א לתפלה וק"ש דבעי כוונה (ותפלין דגרסינן במשנה שם שאסור בהיסח הדעת) אבל שאר מצות דפטור בע"כ צ"ל משום עוסק במצוה: