פרק ק · פסקה א
א דעו כי ה' וגו'. אין שייכות לדרשה זו כאן. ובודאי חסרון הניכר יש כאן. (כאשר בכל פרשיות אלו יש קיצורים ודילוגים כנראה לעין) ואפשר על האי קרא דויאסוף רגליו אל המטה היה דרשה שהכין עצמו להשלים נפשו בשעת מיתה להשיבה למנוחתה למקור חוצבה לעמוד לפני ה' ולבקר בהיכלו:
ב ויאמר אליהם אני נאסף כו' כאשר צום. ג' צווים נאמרו בענין כו' כצ"ל וע' יפ"ת:
ג נאסף אל עמי. קברו אותי אל אבותי אם זכיתם כו' אל עמי קברו אותי אל אבותי וכיון כו' כצ"ל. ואל עמי דרש שאם זכיתם הנני תמיד נאסף עמכם (כמ"ש יעקב אבינו לא מת כו') ואם לאו קברו אותי אל אבותי. אל אבותי אני הולך: