פרק צו
פסקה ב
א ימי ישראל למות. כתיב כי גרים אנחנו ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו כו'. כצ"ל. והוא מקרא דד"ה א' וכ"ה בתנחומא אשר כל הפרשה זו הועתקה משם ואינה מן הב"ר כאשר הלשון ניכר (וגם עובדא דר"י ור' יאשיה ודרבי דלהלן כתובים לקמן פ"ק בשינוי מדהכא כי שם הוא מן הב"ר) ובטעות כתבו כאן קרא דתהלים שאינו ענין לכאן.
פסקה ג
ב שלא יהא אחר תוקע בהן והם באים כו'. אף שבאמת כ"ה בספרי פרשת בהעלותך פע"ה שלא היו כשרים לדורות כ"א למשה מ"מ נראה כאן לענין המאמר גרס' שלא יהא תוקע בהן ול"ג אחר ועל משה קאי שביום מיתתו לא היה שלטון להקהל אליו בחצוצרות ועי' בקה"ר ספ"ח:
ג נתנה השעה לפנחס והשפיל כו' כצ"ל:
פסקה ד
ד יותר מד' מאות שנה חיו. בתנחומא הגי' זה על עובד לבדו. ולפי גי' דהכא אפשר לפרש שר"ל כולם יחד חיו יותר מד' מאות שנה. ע' מ"ש הרמב"ן פ' ויגש. כי מיצ"מ עד לידת דוד ש"ע שנה והיו אותם ד' דורות שלמון בועז עובד ישי (וקשה מ"ט לא חשב כאן שלמון) ועד שמת ישי היו יותר מן ת' שנה:
פסקה ה
ה בשבילך ירדתי למצרים. וגם לא רציתי לפרוש ממך לחזור לא"י קודם מותי. ואם אקבר פה מעלה אני כאלו אתה תקברני במצרים לכן אל נא כו':
ו מעשה ברבי ור"א כו'. בירושלמי דכלאים שהביא המ"כ וכן בפסיקתא בתחלתה גרס ברבי ברקוריא ור"א וכצ"ל: