פרק צג · פסקה ז
ג עד ששמע חשים בן דן. י"ל דדווקא חושים הרגיש בקול יהודה (אף שהיה חרש באזנו) מפני שהי"ל שייכות זל"ז בשרשן ושניהם נקראו אריות. וכעין מ"ש בפי' תמיד המיוחס להראב"ד פ"ג על הקולות שהיו נשמעין ביריחו. שדוקא ביריחו שהיו בה דברים מעין ירושלים ע"ש (ואני מוסיף לומר שלכן נתנה דושנה של יריחו למי שיבנה בהמ"ק כמ"ש בספרי בהעלותך ואדר"ן) אבל לא היה נשמע לצדדין ע"ש:
ד מבלי טרף. ובני לביא יתפרדו זה יהודה כו' כצ"ל. ובני לביא הם כל השבטים ושנקראו בני לביא כד"א מה אמך לביא כמ"ש בתנחומא ר"פ וישלח ויתפרדו היינו שהיו מפרדים הארץ לתלמים:
ה זה גבור ממנו. בילקוט הגי' כמותינו ולגירסא דהכא צ"ל ממנו פי' משלנו: