פרק צג · פסקה ד
א בלב איש כו' לבאר עמוקה כו' הכל דולין ממנה. שעצה עמוקה היה בלב יוסף להתפייס עם אחיו בסוף ויהודה ע"י תבונתו דלה העצה מעמקי לבבו והשקה לכל אחיו שנהנו כולם מעצה זו שנשקם יוסף וכלכלם. (ובריש שה"ר וקה"ר משל זה ושם שייך לשון החחילו הכל דולין ממנה ולכן נקט כאן גם כן לשון זה אע"פ דאינו שייך כ"כ):