פרק פח · פסקה ז
ז שר המשקים. את יוסף וישכחהו כל היום היה מתנה כו' כצ"ל. ופי' היד"מ נכון שעשה שה"מ סימנים רבים לזוכרו באותו יום (שאז היה מוכן לכך יום הולדת ויום שנשא ראשו בו. וכיון שעבר היום לא הי"ל עוד מקום לזוכרו) ואעפ"כ וישכחהו וקרי ביה וישכיחהו מן השמים בטלו סימניו ועשו שישכחנו:
ח ואני לא אשכחך. אלא סבב הדבר ויהי מקץ הכתוב להלן ולמידרש סמוכין קאתי: