פרק פז · פסקה ה
ה בדבר מצוה ממאנין. בלא נ"ט כלל שכ"ה ל' מיאון בכ"מ כמו מאן יבמי מכ"ש בדבר עברה יש להשיב בלשון מיאון בלא נ"ט ועי' בפי' הגר"א ריש משלי על אם יפתוך וגו' אל תאבה. אלא האי וימאן הוא לעצמו מיפסק מן ויאמר וכן מורה פסוק הטעמים. והא דהן אדוני הוא ד"א להוכיחה בדברים של טעם בכדי שלא תוסיף עוד להסיתו:
ו להיות נגלה בלילה כו'. שלא תאמר שהדבור ביום דוקא ותפתהו בלילה לז"א אף בלילה מדבר בחזון עמם וכ"כ היפ"ת:
ז ומה אדה"ר כו'. אפשר יליף האי הן אדוני מדכתיב הן האדם היה וגו' וז"ש כאן ונטרד כמש"ש ויגרש את האדם: