פרק סה · פסקה יז
יד קינמון כו'. והיו עזים וצבאים כו' לראשו של אילן. והוא אילן גבוה וכיון שהיו מגיעים לראשו הרי שהיו גבוהים וגדולים מאד. ואין זו פלא שהיו מספיקין עורות גדיי העזים לידיו של יעקב:
טו והלא עגלים נשחטים בא"י. ועזים וצבאים ועפר שבהרים מעשה נסים כצ"ל. כלומר והלא גם עתה יום יום נשחטים טלאים ואין אצלנו גדולים ככבשי התמידים וגם עזים וצבאים אין נמצאים גדולים כ"כ עד שיגיעו לראשי האילנות ועפר שבהרים קיים ואין מצמיח כעת עצי קנמון (וכדאי' בשבת ס"ג שנגנזו משחרבה ירושלים) אלא מעשה נסים היה כשהיה ביהמ"ק קיים:
טז ואת הלחם ביד יעקב בנה. ויבא אל אביו וליוותה אותו כצ"ל. ומדלא כתיב וילך ויבא אל אביו. משמע שנתנה לו תיכף לביאתו והיינו שלוותה אותו עד הפתח ושם נתנה לו: