פרק סד · פסקה ה
ה אבל שוטה. נראה דצ"ל שומם. ור"ל אבל המאריך באבלו יותר על מה שהוא חייב וכמ"ש בפר"א פל"ב שג' שנים נתאבל יצחק על אמו. ולשון שומם רומז לקרא אל תהי צדיק הרבה וגו' למה תשומם ואמר כאן אף יצחק שהאריך באבל שומם עכ"ז אח"כ כי ארכו לו הימים נשכח אבלה מלבו וינחם אחרי אמו. או אפשר צ"ל אבל שוהה פירש מתעכב הרבה באבלו. (ולגי' הס' שוטה אפשר פי' כמו הדס שוטה בכור שוטה. שאינו בעיקר הדין. כן כאן היה האבילות יתירה שלא מן הדין):