פרק סא · פסקה ז
יח אנפליאות. של בגד שאין בהם משום מנעל ומפני שאסור בנעילת הסנדל בהר הבית (אלא שצ"ע כיון שאיסור זה משום מורא מקדש הוא. ואין הכנענים מצווין ע"כ. א"כ לכאורה לא היו חייבין ישראל למנעו מזה):
יט ע"כ יש לנו רשות ליכנס. משמע שבהיכל היה לו רשות לכנוס. ובאמת אף שגביעה כהן היה וכדאי' במג"ת שם. מ"מ ביאה ריקנית להיכל בלא עבודה אסור. וצ"ע:
כ ושכר הרבה תטול. במג"ת שם מסיים לא זזו משם עד שהכישי נחש. (ואף שמבואר ביוסיפון ושארי חיבורים שהלך משם להלן ומת בהודו. י"ל שנתרפא מן הנשיכה שהרי לא קאמר ומת):
כא מעל יצחק בנו קדמה אל ארץ קדם. א"ל כל מה שאתה יכולים כו' כצ"ל ודרש קדמה אל ארץ קדם. דהיינו שברוח מזרחית עצמה יבחרו להם המזרח שבה וקרוב הדבר לומר שהן יושבי ארץ חינ"א שיושבין במזרחו ש"ע ולכן חשבו הקדמונים התחלת היום משם כמ"ש בעל המאור פרק ב' דראש השנה וזה שאמר בשלהי מסכתא סופרים שאברהם הכניס בני קטורה בכרך גדול מוקף חומת ברזל. שהיא החומה שסביב מדינת חינ"א:
כב הקיפוה כעטרה. כצ"ל. ורצה לומר הקיפוה במצור סביב סביב כעטרה לכבשה. ולשון כעטרה הוא ככתר המקיף הראש. ומזה לשון המקרא כתרו את בנימן. ועיין אסתר רבה פרשה א' פ' ב':
כג הקיפוה כובין. כמדומני דדרש מעטירה ברי"ש כמו מעטידה בדל"ת לשון אטדין (בחילוף עי' בא') שהן קוצים: