פרק נח · פסקה א
א כך שנותן תמימים. כמו תמים יחדו מותאמים ושקולים זל"ז. כדמפ' ובת כ' כו':
ב כבת ז' לנוי. עמ"כ. ומ"ש דבז' מתחיל עדנה. ליתא דבנדה (ה'.) מפורש דמשיגיעו ימי הנעורים חשוב הגיע זמנה לראות (גם מ"ש שקודם מ"ת לא היו עונשין עד בן ק'. נראה ט"ס דזה היה קודה המבול כדלעיל פכ"ו. גם באמת כאן דמדמה בת ק' כבת כ' לחטא. א"צ לומר רק שלא היו עונשין קודם מ"ת עד כ' וכמו בב"ד של מעלה בשבת (פ"ט:) ובכ"מ. וכצ"ל במ"כ כ' במקום ק'). והעיקר נראה כגי' רש"י שהביא ביד"מ בת ק' כבת כ' לנוי. ומשום שכ' שנה הוא ימי עיקר של ימות גדול האדם וכדלעיל פר' י"ד באדם וחוה כבני כ' שנה נבראו בשלמותן ע"ש ועיין ר' בחיי כאן. ובת כ' כבת ז' לחטא (ותלה החטא בז'. שמשבע ואילך הוא זמן חינוך קטן למצות. ולא קודם לכן. ובפי' הגר"א ז"ל למגלת אסתר ע"ד הרמז כתוב דבשנת ז' מתחיל יצה"ר להטות האדם ע"ש):
ג כהדא עגלתא תמימתא. אפשר פירושו כעגלה הנמשכת בתמימותה אחר רצון בעליה. כן שרה נמשכה אחר רצון אברהם בתמימותה ושמעה לקולו לומר אחותו היא. ואף שכבר לקתה ע"י כן במצרים חזרה לעשות רצונו לומר כן בגרר: