פרק נד · פסקה ד
יא ז' משכנות ואלו הן אוה"מ כו'. צ"ע שאוה"מ שבמדבר לא חרב כלל. רק כשבאו לארץ קבעוהו בגלגל. גם שארי דחשיב לא ע"י פלשתים חרבו כולם:
יב רבנן אמרי ה' מלך תגל הארץ. עמ"כ שכתב דבמדרש שמואל גרסינן ה' מלך ירגזו. אבל במדרש שמואל שלנו פי"ב הגי' כרבנן כדהכא. רק בדר"א גרסינן שם ה' מלך ירגזו עמים וכ"ה בש"ס בעבודת כוכבים (כ"ד:) משמיה דר"א. ובאמת במזמור תגל הארץ איכא למדרש טפי מענין נס הארון בפלשתים. דכתיב יבשו כל עובדי פסל השתחוו לו כל אלהים. והיינו כדכתיב והנה דגון נופל ארצה לפני ארון ה':
יג כמה יגיעות כו' שלמד שירה ללוים. לא נמצא זה בכתוב שלימד משה שירה ללוים. ובערכין (יא.) ובמ"ר נשא פ"ו טרחו תנאי ואמוראי למצוא סמך לשירה מן התורה ע"ש (ואולי אפשר לדרש' דהתם מן עבודת עבודה שמעינן שהיא קרויה עבודה. ויגיעה היה בה ללמדה) וכמדומני שצ"ל עד שלימד שירה לישראל. והיינו שירת הים דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל. וע' סוף פרק ז' בסוטה ובמכילתא דשירה. ובילקוט ס"פ חוקת בשם ילמדנו שבשירת הים לא הניחם משה שיאמרו לעצמו אלא כשם שרבו של נער אומר עמו פרשתו כך אמר משה עמהם ע"ש: