פרק נד · פסקה ב
ד שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. כענין על פיך ישק כל עמי האמור ביוסף דמשמע לקמן פ"צ דאמר פה שלא נשק לעבירה על פיך ישק דמפרש ליה נשיקה על פיו ממש (ועיין ראב"ע שם). וע"ל פס"ד:
ה לא היה שומע לקול אשתו. כשאמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך. ובילקוט כאן הגירסא ג"כ לדחות את בנו. ודחוק לפ"ז דהיינו בתרייתא:
ו שמע בקולה אמרו לו אלהים עמך בכל אשר וגו'. כצ"ל ובראשונה דרש מלות אלהים עמך. והשתא דרש בכל אשר דיליף לה מן כל אשר תאמר אליך שרה. ובדרש' שלישית דישמעאל דרש אתה עושה. שזה עשה אברהם בעצמו כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו' שם על שכמה וגו':
ז קלורין שלו כלום. עיין יד"מ שצ"ל כאן תשלום המאמר כדלעיל פנ"ב. וכ"מ בערוך ערך קלר ב' שהיה כתוב לפניו כאן כן:
ח ע"כ לאחין השותפין. ירושלמי ב"ב פ"ט ה"ג ע"ש במפרש בשם הראב"ד והרמב"ן:
ט ואעפ"כ לא קבל עליו. עמ"כ וע"ל ר"פ ס"א. ואף שכתיב אח"ז ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. לא בגרר עיר המלוכה היה (שעליו כיון אבימלך כשא"ל הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך וגו') אלא בבאר שבע וכמ"ש הרמב"ן: