פרק נב · פסקה יא
י בשיטתן השיבן. עמ"כ בשם רש"י. וכ"ה לעיל פי"ח ובירושלמי יבמות שהביא המ"כ שם:
יא עד שאני בבית אבא נתקיים עלי הקב"ה. ללשון זה (וכן ללשון שני) האי אלהים קדש. ודרש אותי (הציל) אלהים מבית אבי. וללשון שני דרש כאשר התעו שרצו להתעני אז הוציאני אלהים מבית אבי וא"ל לך לך:
יב לתעות מדרכיו של הקב"ה העמיד להם ב' גדולים משל אבא. כמדומה שללשון זה אלהים חול. ומפרש ליה גדולים. כמו עד האלהים יבא דבר שניהם. ולא נתבאר ללשון זה כיצד מפרשים מלת אותי ואפשר צ"ל שם ועבר ואותי והיינו מתרים בהם. ועמ"כ בשם רש"י מפר"א (וליתיה בפר"א שלנו) דגרס לענות. ונראה דמפרש כן לשון התעו אותי כמו לעשות לו תועה (נחמיה ד'):