פרק נ · פסקה יא
טז כמה אבור. ברי"ש גרסינן עמ"כ ויד"מ. וכ"ה בילקוט:
יז זה לוט. שע"י שהיה עשיר גדול. והיה יושב ומחשב במה לברור. התמהמה ובזה אבד את הכל בענין רע (כסיפיה דקרא) ולקחו המלאכים והוציאהו לבדו נקי מכל נכסיו:
יח זה איוב. עיין יד"מ שפי' דהעושר שמור היה לבעליו אף בעת רעתו לחזור אליו אח"כ למשנה (בשביל הרעה שסבל נכפל לו). וי"ל רמז לדבר דבאיוב נדרש דכתיב כאשר יצא מבטן אמו ערום. וכתיב באיוב ערום יצאתי מבטן אמי:
יט איני יכול לעמוד בגחלתו. מפרש בפסיקתא שם הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שכבר נכוה לוט כשהלך עם אברהם והיה מריבה ביניהם ונגזר עליו להפרד. ונתיירא עתה שלא יכוה עוד הפעם:
כ ואינון אמרין ליה פוק לטורא. שאויר ההר יפה יותר וכמ"ש בכתובות (ק"ד.) בציפורי דמדליא ובסיס אוירא: