פרק מח · פסקה ו
ט זה לוקה וזה כו'. כן פחדו בציון חטאים ישראל כשראו מפלתן של עובדי כוכבים.
י ובנין אב כו' רעדה חנפים. שא"א לפרש חניפה ממש. מדכתיב בתטאים פחד ובחנפים רעדה שהיא גדולה מן פחד דמשמע שעון חנופה גדול ביותר:
יא הוא מרומים ישכון. דל"ג הב"ר מלדרוש מקרא שבנתיים אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע ודרש לרישיה לעיל ר"פ מ"ג ולסיפא לקמן פר"ג ע"ש וסופו דעוצם עיניו מראות ברע שדרשוהו ספ"ג דב"ב על השתכלות בנשים ודאי מדריש כפשטיה באברהם כדאמרינן ספ"ק דב"ב דאפילו בדידיה לא איסתכל:
יב אלו ענני כבוד. אם לא נרצה לדחוק לפרשו על עתיד לישראל. י"ל בא"א וכדאיתא בתנחומא חיי שרה עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו באהל שרה. וע"ל פ"ט:
יג מלך ביפיו תחזינה וירא אליו כו'. כמש"ל בשם הזוהר שעתה ראה במדרגה גדולה ויופי יותר: