פרק מז · פסקה ט
יב ומצא עצמו מהול. נ"ל שר' לוי דרך רמז אמר שמצא והרגיש בעצמו שסרה מאתו לגמרי שנהפך לבבו להאיר באור ה' והיה יכול לקבל גלוי שכינה ועומד על רגליו. רק מדאמר ר' לוי ל' סתום כעס ראב"כ וא"ל שקרנא כו' (אולי פירושו בלשון בתמיה וכי שקרנא וכזבנא את) שאומר אתה בציבור בלשון סתום. אלא אדרבה ראוי לפרש בציבור שהרגיש ונצטער כדי לכפול כו':
יג בההיא עיתא אקיל כו'. מפני שבשאר מקומות ראינו תמיד שהיה מחבבו ונשקו על ראשו כדאיתא בירושלמי לכן פירש שרק בההיא ענתה כו':