פרק מה · פסקה ד
ו שלטו. ע' ערוך ערך עד ג' בסופו. וכן בההיא דנקמן פס"א ע"ש ובתוס' על התורה ס' וירא הביאו דוגמא לזה:
ז יונתי גו'. למה עקרתי כו' ודרש לשון בחגוי הסלע שהם קשין כסלע מלקבל עיבורן:
ח מתרפקות על בעליהן. לשון מתרפקת על דודה. ובחנם דחק המ"כ וע' תנחומא ויצא ס"ד:
ט בלא שעבוד. עמ"כ בשה"ר פ"ב פי"ב. ופי' היפ"ת כאן שהשעבוד התחיל אחר מיתת כל השבטים. וכשנתאחרה לידתן ממילא מיתתן והשעבוד נתאחר. והוא הנכון:
י היא מתכערת ומתעבת. כ"ה בש"ר שם וכצ"ל וע' אדר"ן פ"א: