פרק מד · פסקה יב
כא שוקקי שמיא כו'. ארץ וחוצות דרש חוצות על שמים. דכיון דכתיב ארץ הכולל כל העולם לא שייך לכתוב אח"כ חוצות ממש. ובתנחומא שם מביא מקרא שאראלים צעקו חוצה:
כב העלהו למעלה מכפת הרקיע. פירש בספר אמונת חכמים ששם הוא שראה שאין מספר לכוכבים שבנתיב החלביי משא"כ כאן בארץ כוכבים הנראים לעין יש להם מספר כמ"ש הראב"ע:
כג עד דסנדלא ברגליך דרוס כובא. כשהסנדל ברגליך דרוס הקוצים בכדי שאף אח"כ אם תלך יחף לא יזיקוך. והוא משל על אברהם. עתה שהגבהתיך למעלה מכיפת הרקיע. הבט וספור הכוכבים. חשוב ועמוד על כל כחותיהם. ותראה שאתה למעלה מהם. ואין בהם ממש. בכדי שאח"כ כשיהיו בניך למטה מהם. לא ינזקו מהם לטעות אחריהם:
כד אבל את כו' דיישם. ואפשר גרסינן כאן גייזם. ודרש וספור לשון גזיזה וגילוח דמתרגמינן גייז:
כה ג' דברים מבטלים גזרות כו'. קה"ר פ"ה ירושלמי פ"ב דתענית ה"א ועיין רע"מ ס"פ בהר (קי"א:) (וע"ש דמשמע שם דכלהו דווקא כהדדי בעינן ועיין יד"מ. אבל מקראי דמייתיה בש"ס בר"ה משמע טפי דלאו בהדדי קאמר):