פרק מד · פסקה טו
כט ועז משולשת זה מדי כו' זה אנטיוכוס המוקדני כו'. והכתיב ראיתי את האיל. מקרא זה במדי נאמר שהוא האיל. והצפיר הוא מוקדון. ובפר"א פכ"ח דרש עז משולשת מוקדון ואיל פרס ומדי. וכאן נשתבשו לכתוב כסדר זמן מלכותם מדי ואח"כ מוקדון. ועיקר הגירסא נראה צ"ל כאן גם כן ועז משולשת זו מוקדון ר"א ור"י כו' לא כבשו א"ל ר"י והכתיב ראיתי כו' כרצונו והגדיל וכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד. (כלומר הרי הצפיר הגדיל מן האיל. והאיל משל בכל העולם שהרי ר"א לא אמר כן על מדי. ואם כן כ"ש שהצפיר שהגדיל משל בכל מה שמשל מדי) הא דעתיה דר"א דלא אמר מזרחית. פי' במדי. שלא נאמר מזרחית אצל האיל בפירוש (ועיין מ"ש שם המפרשים ע"ז.) לכן י"ל דהגדיל עד מאד שנאמר אצל הצפיר. לא קאי רק על מ"ש בפי' אצל האיל. אך כ"ז דחוק. וכמדומני שראיתי נוסחא אחריתא לשון הב"ר בזה. דגרס כאן הראיה דמייתי ר"י במקרא דבא מן המערב על פני כל הארץ. ומשני היא דעתיה דר"א דכתיב ואין נוגע בארץ. שמפני שלא השלים מחשבתו שחשב לבא על פני כל הארץ. שמת קודם כיבושו רוח מזרחית כהודו וסביבותיה ככתוב ביוסיפון (ולפ"ד הב"ר י"ל קושיא תוספות במגלה (י"א י) מ"ט לא חשב אלכסנדר מוקדון שמלך בכיפה. שהרי מזרחית לא כבש) ודברי ר"י כפי' משולש במוקדון חסרים בב"ר לפנינו. ואפשר הוו גרס כדלקמן פצ"ט שאותיותיו משולשות:
ל קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין. אפשר ירמוז למ"ש במגלה (ו:) כל יומא נפקו הני לגבי הני כו' ומטרדי כו' וזהו איש בתרו לקראת רעהו: