פרק לט · פסקה ח
טו לך טל ילדותך כו'. מתפחד כו' עובדי עבודת כוכבים כו'. גם הא דרשה דלעיל שהיה מתפחד שיאמרו הניח אביו כו' מידריש שפיר מקרא זה דלך טל ילדותך דלך. אני מפריח כטל מבית אביך זה ילדך ופוטרך מכבודו כדלעיל:
טז מה טל זה פורח כו'. כשהשמש זורח הוא עולה ואיננו כאלו עשה לו כנפים ויפרח לו וזהו לשון מפריח הטל שבריש תענית וכדא' (הושע ו') וכטל משכים הולך:
יז אף אתה סימן ברכה. כדאמר והיה ברכה וכדלקמן:
יח קופצת באחת מאגפיה ופורחת כו'. בתוספ' (שבת מ"ט) הביאו גי' אחרת בזה:
יט שעדיין לא הורשה. וז"ש מי יתן לי כו':
כ של צור. הוא גבול א"י כדאיתא (בעירובין כ"ב):