פרק לט · פסקה ו
י אר"ל השופט וגו'. י"ל שמפרש בניחותא השופט כה"א ראוי לו שלא יעשה משפט ודין (וכגירסת ויק"ר דינא דקושטא) שא"כ לא יתקיים כל הארץ וכדמפרש. וע"ל ספי"ב ובויק"ר פ"י ופסיקתא דאנכי:
יא את בעי עלמא ובעי דינא דקושטא. כ"ה הגי' בויק"ר פ"י.
יב ותשנא רשע. אהבת לצדק את בריותי ושנאת לחייבן ע"כ משחך וגו' כ"ה בויק"ר שם ולקמן פר' מ"ט וכצ"ל:
יג מחביריך כו' אלא עמך. ונקראת הנבואה בשם משיחת שמן ששון כד"א (מלכים א' י"ט) ואת אלישע וגו' תמשח לנביא. ושמן ששון הוא ע"ש שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה כד"א והיה כנגן המנגן וכו':