פרק לד · פסקה י
יב העיסה כו' השאור כו' הנטיעה כו'. מ"ד העיסה ממשיל על כל גוף האדם. כי ברע הוא טבעו. ומ"ד השאור מפני שעיקר הגוף יפה עשאו רק השאור שבעיסה מעכב ומקלקלו. ומ"ד לנטיעה סובר אף שהגוף כולו הכינו גם חקרו הקב"ה לטוב אך כשהאדם מרגיל טבעו מנעוריו. מוליד בגוף שהרע בו הוא כענין הנטיעה שצמת והולך בעינן לא טוב:
יג השאור שמי שבדא אותו. כצ"ל בד' וכדתנן (במנחות נ"ב) בודה לו שאור מתוכו:
יד מנעריו כתיב. עי' בירושלמי ספ"ג דברכות: