פרק לג · פסקה א
א ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהם מדקדק עם הצדיקים. כצ"ל ונ"ג עד תהום רבה. וכ"ה בויק"ר פכ"ז. ור"ל שדרש צדקתך כהררי אל לשלם שכר מצות קלות בין לצדיקים בין לרשעים לאלו בעוה"ב ולאלו בעוה"ז. וכן משפטיך תהום רבה. לאלו בעוה"ז ולאלו בעוה"ב:
ב משל את הצדיקים בדירתן. מביאו לפרש משפטיך תהום רבה על הרשעים שדירתם בתהום וכן בריש במ"ר מביאו על מקרא זה ע"ש:
ג אלא חרס. למה שהוא ממינה כצ"ל ועיין בויק"ר ר"פ כ"ז:
ד כך רשעים חשך. שנאמר והיה במחשך מעשיהם כצ"ל וכ"ה בשמ"ר פי"ד:
ה תהום רבה. מה הרים הללו כובשים כו' ומה הרים הללו אין להם כו'. כ"ה בויק"ר ותחלה מפרש דרשת הסירוס שצדקת הצדיקים כובשים על המשפטים כמו ההרים על התהום (ועיין אגדת בראשית פ"ד) ואח"כ מפרש למה נמשלו להרים:
ו כך אין לפורענותן כו' חקר. אפשר נסמך ללשון המקרא (איוב ל"ד) ירוע כבירים לא חקר:
ז ומה התהום הזה לא נזרע בו כך אין כו'. של רשעים עושין פירות. שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו כצ"ל. וכן בירושלמי פ"ק דפיאה דרש מהאי קרא דעבירה אין לה פירות:
ח מכוסין בטפיטין כצ"ל:
ט לגבי מלכא קציא. עיין יד"מ פי' מלך קצות הארץ. וכלישנא דקרא (תהלים ס"ה) ויראו יושבי קצוות:
י גידומי. פי' מ"כ לחם. ואמת שכן הוא בש"ס שלהי תמיד. אבל לגי' דהכא גדומי אפשר פירושו ענפים. עיין ערוך: