פרק ל · פסקה י
טו אמר לקנון הלך עמי כו' בטיט הלך עמו כו'. כמ"ש אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. וכמש"ל ר"פ כ"ט אפילו נח לא שהיה כדאי אלא שמצא חן. ולכן המשילו לקטן ומשתקע בטיט שחשש לו השר והוצרך לומר לו הלך עמי. אבל באברהם לא הוצרך לחוש לו על עצמו. כי לא שלט בו עוד יצה"ר כמ"ש ספ"ק דב"ב. רק א"ל הלך לפני להאיר לאחרים כדמפ"ו. כי באור כשדים לא היה יכול להאיר לרבים בפרהסיא מפני נמרוד והמשילו למאיר דרך חלון:
טז שהיה כחו יפה התהלך גו'. זהו כדדרש רבי נחמיה האיר לפני. כלומר להאיר לאחרים (מאור שכינתו ית' בעולמו) בא"י שזהו לפני כי שם ויטע אשל גו' ויקרא בשם ה':
יז מאספוטמיא. פירושו בין הנהרות בלשון יוני כמ"ש בערוך. וכן נקרא עוד היום.
יח הה"ד ויברך כו' אבותי לפני. ממה שאמר יעקב על אברהם ויצחק התהלכו לפני ועל עצמו אמר הרועה אותי דהיינו שהיא דרך ענוה שלא רצה ליטול גדולה לעצמו להשוות עם אבותיו אמר ל' אותי שהוא כענין את האלהים התהלך נח: