פרק כו · פסקה ו
י אין הרוחות הללו נידונית לפני לעולם. כצ"ל כמ"ש ביד"מ וכ"ה בילקוט:
יא לא אוסיף לא אוסיף ליסגי ליסגי. אפשר צ"ל לסגי לשיצי. דמפרש לא אוסיף השני לשון אסיפה וכלייה שתרגומו ושיצי כדכתיב להכות כל חי:
יב והן לא כחשו. בילקוט הגי' גם כאן לא בקשו (וכן הגיה המ"כ):
יג אפילו זאב כו' אפילו מקל כו'. עי' ס' חסידים סי' תשצ"ט. וכ"ה בתדא"ר פכ"ד ע"ש וע' בקה"ר פ"ח פ"ח:
יד כיום הדין. שיהיה נדון אפילו שבט נוגש. כן נדון סנחריב שהיה שבט נוגש בעוה"ז והחתות אותו:
טו איני דן רוחן בעצמן שב"ו הן אלא כו'. דרש לא ידון רוחי באדם לא אדונו בשעה שרוחי בתוך האדם שאז הם ב"ו רק לאחר מיעוט שנותיהן אני משגמן (נפשותיהם בגיהנם) ביסורין:
טז אר"א בכל מקום שאין דין כו'. עמ"כ וכ"ה בדב"ר פ"ה ושוח"ט מז' ע"ב וע' תנחומא משפטים:
יז לא עשו מדה"ד למטה כו'. עיין מ"כ בשם רש"י ובאדר"נ ס"פ ל"ב תני מש"ר הם לא הושיבו סנהדרין בארץ אני מושיב להם סנהדרין במרום: