פרק כד · פסקה ז
ח בן עזאי כו' ואהבת לרעך. ז"ל הראב"ן בספרו סי' ל"ז. פי' ב"ע סובר זה ספר (כלומר זה כל התורה) תולדות אדם שכל אדם יאהוב חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר כבניו. ור"ע סובר כל אדם יאהב חבירו כגופו. ובהא פליגי ב"ע סובר אדם אוהב בנו יותר מגופו לכן סובר שזה ספר כלל הגדול ור"ע סובר אדם אוהב עצמו יותר לכן אומר ואהבת לרעך כמוך כלל הגדול עכ"ל:
ט אם עשית כן כו'. באדר"נ ס"פ ט"ז דרש לה מדכתיב אני ה' אחר ואהבת לרעך: