פרק כ · פסקה ו
ז מעולם לא נזקק כו'. ירושלמי רפ"ז דסוטה ע"ש ולקמן פ' מ"ה ופ' ס"ג:
ח חייא בר אדא הוה יתיב כו'. הגי' כאן משובשת. וכתובה לנכון בירושלמי ביבמות שהביאו המ"כ ע"ש. ובתוס' (בכורות כ"א) ד"ה ת"ק כו' ע"ש:
ט והרונך זה צער העידוי. היינו קליטת הזרע בתחלת העיבור שהוא נקרא הריון במקרא עיין בפרש"י (הושע ט') ע"פ מבטן ומהריון: