פרק יט · פסקה ז
ט שיש הלוך לקול. בא לומר שלא נפרש מתהלך קאי על ה' אלא על הקול וקול ה' חוצב להבות אש שייך. בו לשון הלוך כמו ששמענו שיש הלוך לאש:
י מהלך. אין כתיב כאן דמהלך משמע שמהלך ובא מחדש מלמעלה לתוך הגן ומתהלך אדרבה הולך ושב לדרכו מתוך הגן ונשמע מזה שעיקר שכינה בתחתונים היה ומקפץ ועולה לחזור למקומו למעלה אבל בשיה"ש פ"ה הלשון מקפץ וסליק מקפץ וסליק משמעו כפי' המ"כ דמתהלך היינו מעט מעט:
יא ומצרים בימי אברהם. בתנחומא פקודי הגי' חטאו אמרפל וחביריו. ואפשר הוא גי' נכונה: