פרק ה · פסקה ב
ד לעשר נודות כו'. בשוח"ט מז' צ"ג מבואר שלשון נודות הוא ע"ש המקרא כונס כנד מי הים:
ה ומוציא את רוחן כו'. יעצור במים שכל שהמים הן קלים ביותר הוא מצד שהן ספוגיים יותר נכנסין בהן חלקי רוח הרבה ומתפשט ביותר ומי הים חלקיהם מוצקים יותר. ואין כ"כ רוח הרבה ביניהם. לכן הם כבדים ביותר. וז"ש שעצרן (וכבשן להוציא רוחן עי' בשוח"ט שם). ועי"כ נתדבקו חלקי המים ביותר ונמצאו מחזיקין מקום מועט.
ו ודורך על במתי ים. הוא מקרא אחר (איוב כ"ג) דמיניה ג"כ דרש שדרכן וכבשן יחד לדבק חלקיהם ביותר כדרך הדבר ספוגיי כשנדרך ברגל: