פרק ג · פסקה ו
ז והיכן היא נגנזה. עיין שמ"ר ריש פ' ל"ה:
ח כאינש כו' לז' יומי משתותי. עמ"כ שפי' אף שאינו מספיק אלא ליום אחד. וראוי להוסיף על דבריו ומשום שעיקר שמחה חד יומא. כמ"ש במ"ק (ט' ע"א):
ט מנין שאין מברכים על הנר. בירושלמי פ"ח דברכות ושוח"ט מז' כ"ז:
י ידעת השחר מקומו הידעת מקומו כו' אתמהא לפי הלשון דכאן היה נראה לפרש איזהו מקום השחר בכל יום להאיר (ולפמ"ש במ"א בס"ד פי' ל' עליית השחר שהוא הסתלקות שחרות הרקיע ומתחיל להתלבן מן האורה יהיה פי' מקום השחר כאן מקום שמתחיל להשחיר בערב להכסיף פני רקיע ולהסתלק לובן ואור היום. ומיושב מ"ש השחר אחר הבוקר אע"פ שעליית השחר הוא קודם האיר הבוקר) ובירושלמי דברכות שם הגי' הידעת מקומו של אור ז' ימי בראשית היכן נגנז:
יא אין הקב"ה מייחד שמו כו'. עיין בארוכה בתנחומא תזריע פ"ט ובתוס' תענית ג' ד"ה ואלו כו'.