פרק א · פסקה טו
לג ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי. דגרסינן לעיל בדב"ש וב"ה קראי כמ"ש המ"כ ובמדרש שמואל פ"ה ע"ש (והיינו כמו דקאמר ר' יהודה אף דין מסייע כו' שכבר הביא מקרא אחר) והיינו דקאמר שממקרא זה עצמו ראיה לב"ה:
לד ולשכלול הארץ קדמה. עיקר פי' שכלול הוא יסוד שכן מתורגם לשון יסוד בת"י שכלול. והיינו דכתיב לשון יסוד בכל הני קראי דמוכח דארץ קדמה. וכן קרא דביום עשות ה"א ארץ ושמים. פי' עשות היינו תיקון וגמר הדבר ובחנם דחק המ"כ בזה:
לה אלא כאלפס וכסויה. היינו אלפסין ערניות דביצה ל"ב לפר"ת בתוס' שם. והראב"ד בפי' לעדיות ע"ש:
לו אבל אמרו חכמים האב קודם כו'. ומכל מקום שניהם שקולין בנתגרשה כדאמרינן פ"ק דקדושין: