פרק א · פסקה ב
ד וישבו תחתם. אלא העולם ומלואו כו'. כ"ה בילקוט ונכון. והכוונה שהקושיא מ"ט גילה כו' ביום הא' וביום הב' כו'. לאו דוקא על מעשה ימים אלו מקשה. אלא על כל ספר בראשית וסיפורי מעשה הדורות וכקושית האגדה שהביא רש"י (והוא בשיר השירים פ"א על פ' משכני וכו' בשינוי מעט ע"ש) שהיה צריך להתחיל מהחודש הזה לכם. וזהו שמסיים הגיד להם את כל הדורות. והיינו שמסיים מפני שישראל משיבים להם ואתם הלא בזוזה בידכם. כפתורים היוצאים מכפתור השמידום דכתיב בעוים. וכמ"ש בחולין ס'. והביאו בפירש"י שם. דכפתורים השמידו העוים שהיו מפלשתים שנשבע אברהם ויצחק להם וישבו תחתם וטיהרו לישראל לירש ארצם. כי כפתורים אינם מזרעם כלל אלא ממצרים. ולכן הוצרך לכתוב סיפורי הדורות וקורות ב"א שיהיו ישראל יכולין להשיב הלא בזוזה היא בידכם. כגון כפתורים כו'. אלא הקב"ה שברא העולם והציב גבולות עמים כשרצה נתנה כו':